הכרוז והחקירה

ב-9 ביוני 1948 פרסמה מפקדת חטיבת גבעתי (חטיבה 5) "דף קרבי", שרישומיו חריגים היו אפילו על רקע המאורעות הסוערים של אותה התקופה. היה זה מסמך רשמי, חתום, המביא בפני הלוחמים בדרום את דבר-המפקד ורוח-היחידה, כפי שנתפסה על ידי הפיקוד.
שמו של קצין ההסברה אשר חיבר את הכרוז הוא אבא קובנר.
הדף נוסח והופץ מבלי לשמוע שום עדות הלוחמים, למרות ששניים מהם הגיעו למטה החטיבה באותו לילה והמתינו למסור דיווח.

חזית הדרום
חטיבת גבעתי, מטה קרבי

כשלון
ניצנים נפלה
עדיין חסר הדו"ח המהימן. טרם הגיעו לידינו כל הפרטים הנותנים רשות לערוך סיכום קרבי. לא כל שכן לחרוץ משפט סופי. אי לכך לא האשמה אנו באים להעלות, אלא אמירת דברים שהשעה מחייבת מול אסונות העלולים להתרגש עלינו בימים הבאים, בשעה הקרובה. ואם גם יהא הדבר נוקב ואכזרי הכרח הוא להגידו כבר עכשיו, נוכח סכנת הבאות: נפילת "ניצנים" – כשלון הוא. כשלון חמור.
והכשלון לא בנפילת הנקודה.
לא הראשונים בנופלים "ניצנים": כי מעטים מול רבים עמדנו. כי דלים מול כבדי-ציוד היינו.
כי אזרחים מתגוננים מול צבא פולשים נערכנו.
כי נקודה בודדת ומבודדת עמדה מול בסיס של טור משוריין.
ושמא לא האחרונה שתנגף, עד לא נבשיל בכוח ציודנו העולה וההולך, כדי הפעלת מלוא המחץ של הצבא העברי לקטול את האויב עד חרמה ולשחרר ישובים מבודדים מהתקפת טירור, ערים – מפחד פצצות, ואת אדמת ישראל כולה – מפולשים ואויב.
כי תבוא שעת העדיפות המלאה, והיא קרובה לבוא, קרובה מאד. אולם עד-עת, עד אז, לא נחדל מלהכות באויב – לבל יקדימונו להשמיד – ביד חזקה, בתבונה רבה, בכח האין-ברירה, בכוח חירוף-הנפש, בכל העוז העילאי של איש המגן העברי:
כמעטים מול פולשים רבים.
כדלים מול אדירי האינטרוונציה.
ולא יכלו לנו. אל חומת רוחו הבלתי נכנעת של איש המגן העברי נופצו עד עתה כל מזימותיו של האויב. אדמת מדינתנו הקמה בידינו היא. ויתרה מזו.
ואם יש והאויב בנחשוליו גבר לזמן מה על ישוב קטן ונצור – הוא שילם במאות רבות של חללים. אל כל אבן בודדת שלנו הוא הקיז מדמו.
והוא נאלץ לחשוב. ולחשב את מחיר "נצחונותיו", וזה חשבוננו.
ב"ניצנים" עלול היה האויב, לראשונה, ללמוד – דבר חמור ומפתיע – כי אפשר לו לשבור את חומת ההגנה של ישוב עברי תוך שעות ספורות, להכניעו, ולשבות את לוחמיו.
איך קרה הדבר שכך נפלה "ניצנים" – עדיין סתומה פרשה דרמטית זאת, אך סכנת המערכה פעורה לפנינו:
הלוחמים בחזית הדרום, חיילי החטיבה, מגיני הישובים! שעת הכניעה של "ניצנים" – היא שעה של צער רב ושל חשבון נפש עמוק ונוקב – וחשבון נפש מלא אומר: בית – אין מגינים על-תנאי, הגנה – משמע: להכין את ההגנה.
להכין: בכל כוחות הגוף והנפש.
ואם יפקוד הגורל:
טוב ליפול בחפירות הבית מלהיכנע לפולש רצחני.
להיכנע – כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית – חרפה היא: לצאת אל שבי האויב – חרפה ומוות!
זאת ועוד:
בעשרות קרבות, מבחנים ומבצעים, בדם חללים נועזים ויקרים קנינו את האמונה והבטחון הזה כי אנחנו יכולים לעמוד מעטים מול רבים.
בנשק קל ביד נאמנה – מול ציוד כבד יד שכירים.
בבקבוק-מולוטוב ביד נועזה מול טנק עיוור.
כל עוד לא התערער בנו בטחון זה – ששרשו אמונה בהכרת האדם העברי המגן על ביתו – לא יוכל לנו האויב. לא יוכל!
וככל שנתמיד לעמוד בכל נקודה ונקודה, וככל שנקיז את דמו של המתקיף את עמדות המגן שלנו – כה תקצר הדרך, כה יקרב יום המחץ העברי הגדול.
רק ללחום, ללחום וללחום! בכל האמצעים, בכל התנאים, בלי תנאי, בלי חשבון – בכל כוחות הנפש –
כי לנו הנצחון, וקרוב הוא

גבעתי – מפקד החטיבה

ועדת החקירה
ב-23 למרץ 1949 קיבלה ועדת חקירה, שהורכבה במטכ"ל, כתב מינוי "לחקור את פרשת המלחמה וההתגוננות של קבוצת ניצנים ובקשר לפקודת היום שהוציא מפקד חטיבה גבעתי בשעתו".
ב-15 באפריל 1949 העבירה ועדת החקירה לידי הרמטכ"ל את ה"דו"ח מחקירת פרשת ניצנים". בעמוד 10 של הדו"ח הובאו "המלצות":

• מתן ריהביליטציה ללוחמי ניצנים, הן החיילים והן חברי המשק.
• בהתחשב עם תפוצתה הרחבה של פקודת "כישלון", גם מחוץ למסגרת החטיבה ומרחב הדרום, יש לדאוג לכך שהאמת על מערכת ניצנים תובא לידיעת הציבור.
• יש לגנות את הניסיונות שנעשו להחשיד את הפיקוד החטיבתי בהפליית ניצנים מתוך נימוקים לא צבאיים.