בצל המצור

ב- 21 במארס התצפית מודיעה על תנועה חשודה בדרכים.
בשעה 8:30 בבוקר יוצאת מהמשק שיירה קטנה, בדרך חזרה למפקדה בבאר טוביה – מכונית משא ושני משוריינים. העיניים בולשות לאורך הכביש. כעבור רגעים אחדים נשמעת התפוצצות אדירה. השיירה עלתה על מוקשים במחנה הצבאי חסה. ההתקפה הרצינית הראשונה.
בשעה 10:00חזרה מכונית המשא עם פצועים. שני המשוריינים נשארו לכודים בשדה. מדווחים על פצועים וגם הרוגים.
מרבית הלוחמים היו בשדה הפתוח ואיתם כל הציוד. היריות ניתכות על המשק. חיילינו נסוגים למשק. הערבים התקרבו למשק ונהדפו.
כעבור שעות מספר הגיעה מהבסיס תגבורת שפרצה את הדרך אל המשוריינים המותקפים. הקרב היה קשה. בראש הכנופיה התוקפת עמד מפקד אנגלי שנהרג מכדורו של אחד מבחורינו. בקרב הממושך נהרגו ארבעה מהלוחמים בשיירה, בהם גם מפקד המשק שלמה רובינשטיין.
בכותרת העיתון "על המשמר" נכתב: "קבוצת ניצנים הוכיחה יכולתה לעמוד בשער".

כשלושה שבועות לאחר מכן, נערכה התקפה כללית על המשק על ידי ערביי הסביבה מאיסדוד, מבית דראס, מג'וליס, מחממה, וממג'דל. הקרב נמשך יממה תמימה, אך הקיבוץ החזיק מעמד.
עם ערב, בתום הקרב, נסוגו הערבים כשהם אוספים את אבדותיהם.
יהודה גוטליבובסקי, חבר המשק, נהרג בהתקפה זו.
בסוף אפריל נכנסה לתמונה חטיבת גבעתי ותגברה את מגיני הקיבוץ במחלקת חיילים מגדוד 53.

ניצנים היתה נקודה מבודדת ומנותקת, שרק מטוס הגיע אליה מפעם לפעם והשליך אספקה. הרגשת הבדידות והניתוק קיננה בלב האנשים. ואם חברי הקבוצה השלימו עם גורלם זה, הרי לאנשי מחלקת התגבורת קשה היה להשלים עם בדידותם והתמרמרו על כך. הם לא רצו להבין מדוע אין אנשי מטה גדודם פוקדים אותם בביקור; מדוע אינם מקבלים מזון טוב, מכתבים, עיתונים,סיגריות וחופשות, כמו כל מגוייס אחר. התמרמרות זו גברה מיום ליום, עד שיום אחד הודיעו למפקדם כי הם עומדים לפתוח בשביתת רעב עד לתיקון המצב.
המפקד מנע אותם מכך, בשכנעו אותם בדברים נוגעים ללב, שדרך זו אינה יאה, ובהבטיחו להם כי יעשה הכל כדי להביא את טענותיהם לפני המג"ד. כשהגיעו הדברים לאוזני המג"ד, נטל עימו כיתה מוגברת ויצא עימה ברגל אל הנקודה הנצורה. הכיתה הגיעה לניצנים בחצות לילה, אור ליום ה-3 במאי. בו בלילה כינס המג"ד את אנשי ניצנים ואנשי המחלקה ושוחח עימם על המצב.
הוא הסביר את הקשיים הכרוכים בהסרה מיידית של המצור מעל נצנים והוסיף כי עד עתה לא נעזבה שום נקודה ולא נשכחה מלב מגיני הישוב. בינתיים, הסביר, עלינו להתאזר בסבלנות ולהחזיק מעמד. באשר לאספקה, הודיע: "כבר בבוקר המחרת תגיע לניצנים שיירה בת 5 משוריינים עם אספקה לשבועיים". ואכן, בשעה שש בבוקר נכנסה השיירה לחצר, הביאה אספקה חדשה, והעיקר – סיגריות ועיתונים. השיירה יצאה לדרכה חזרה, והנה פוצץ הכביש. אין מעבר. יריות מכל עבר. חוזרים למשק.

ב- 14 במאי הכריזה מועצת העם על הקמת המדינה. בערב התאספה כל עדת ניצנים לחוג את המאורע. על אף האבל והסבל פתחנו בשירה והרגליים נשאו במחול... לפנות בוקר שמענו זמזום אוירונים מעל לקיבוץ. מרחוק הגיעו הדי התפוצצות. הרדיו סיפר על הפצצת תל אביב ועל פלישת צבאות ערב. המפציצים המצריים חלפו בשמי הקיבוץ בדרכם צפונה, לתל-אביב.