כ"ט בנובמבר

חודשי סתו תש"ח. באויר ריח אבק שריפה. ההכרעה המדינית קרובה.
הקורבן הראשון שנפל ובישר את הבאות, היה חברנו אברהם זלצמן, איש הפלמ"ח. הוא חזר מכינוס חברים, ובדרך למשק, נרצח על ידי כדור שנורה מהמארב.

ביום 29 בנובמבר 1947 החליטו האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית, לפי תכנית החלוקה.
ניצנים נמנתה עם אותם 33 ישובים עבריים שנידונו להיכלל בשטח המדינה הערבית.
תושבי ניצנים קיבלו את ההחלטה ברגשות מעורבים – שמחת המדינה ותוגת החלוקה.
כך או כך, הערבים דחו את תכנית החלוקה ופתחו במלחמה. השלב הראשון: ניתוק הדרכים לשם החנקת היישוב העברי. כבר ביום הראשון חזרו המכוניות לקיבוץ בדרך עקיפין ולא דרך הכפרים הערביים. למחרת בבוקר, הגיע אוטובוס של "דרום יהודה" ושמשותיו מנופצות. הוטל עלינו מצור.
מצבה של ניצנים הקטנה והמבודדת היה קשה במיוחד. שטחי עיבוד מרוחקים הוזנחו ושיווק התוצרת הופסק. לפעמים פרצו את המצור משורינים משלנו שהגיעו למשק. ה"כלים" הוצא ממחבואיהם, הוקמו עמדות עשויות שקי חול. הרובה היה לבן לוויה נאמן ויחיד. התכוננו לימים הרעים והקשים שיבואו.
הקיבוץ התארגן להגנה.