אדמת חממה

חממה (בעברית – יונה) היתה כפר ערבי באזור פלשת. יפה היא ארץ פלשת. רחבת ידיים היא, שדות בר, פרדסים ושקשוק בארות מים עולה מהם. ארץ הדרום – היא משתרעת למרחקים בואכה עזה והלאה מזה. כפרים ערביים פזורים, רחוקים זה מזה. אישדוד – אחד הכפרים הגדולים צפונית לחממה. עלובים בתי החימר שבו, עלובים האנשים שבהם, עלובות הבהמות הרועות בצידי הכביש... ובין אישדוד לעיירה הערבית הגדולה – מג'דל, בדרך כביש החוף, מערבה, בתוך מחנה צבא אנגלי, על גבעה צופה למרחקים, עלתה ניצנים על אדמתה.

סגור חבל ארץ זה בפני התישבות יהודים. חוק גזירות הקרקע של "הספר הלבן" חל עליו בכל חומרתו. אחת התשובות לחוק האנגלי היתה התנחלות ניצנים – דריסת הרגל הראשונה באיזור זה.
בכפר חממה גר מוכתר בשם עבד רבו. למוכתר היה בן שהגיע לפרקו והיה צריך להשיאו. לשם כך האב החליט לבנות לו בית בן שתי קומות בלב הפרדסים, על מורדות גבעה מצפון לכפר. בינתיים התחולל רצח בכפר ובן המוכתר היה חשוד. מחשש לנקמת דם, שילח האב את הבן למרכז המשפחה בדמשק. הבן התארגן בדמשק ולא רצה לחזור. האב שהזדקן, החליט למכור את האדמות, והקרן הקיימת לישראל רכשה אותן ב"כושן" והציעה אותן לקבוצת ניצנים.

08-6721003

ri_meshek@ntz.co.il