מחנה הקבוצה היה בהדר בהרצליה, שם חיו כקיבוץ ללא אדמה.
בתקופת ההכשרה, לפני העלייה על הקרקע, החברים עבדו כפועלים שכירים בפרדסי השרון. עיקר העבודה היה ב "ב כ ר" עבודה קשה במיוחד - חפירת תעלות בפרדסים בעומק של מטר לפחות, בכדי לעקור את שורשי היבלית. תמורת יום עבודה כזה קבלו שכר של 20 גרוש וזה כמובן נכנס לקופת הקבוצה.
בשנת 1943 הוצעו לקבוצה שלושה מקומות לעליה על הקרקע: האחת - באזור מושב מרגליות ברכס קריית שמונה דהיום; שניה - באזור מושב כפר אוריה בדרך לירושלים; השלישית - חממה מצפון לעיירה מג'דל היא אשקלון, קרוב לשפת הים.
הבחירה נפלה על המקום השלישי מפני שחברי ניצנים ראו בים מקור פרנסה – הם חשבו על דיג. בהיות חלק מהם מעפילים, קיוו לסייע בהעלאת מעפילים לחוף. בנוסף לכך, ניתן היה לעלות לחממה מיד עם קבלת ההחלטה, בעוד שהמקומות האחרים לא היו מוכנים עדיין.